מסע בזמן בעקבות הזית

מסע בזמן בעקבות הזית

אם היינו יכולים לחזור אחורה בזמן  7,000 שנה, היינו מוצאים את עצמנו בלב עולם אחר . לאורך חופי הכרמל בני אנוש החיים על ציד, ליקוט וחקלאות בסיסית מוסקים את פירות זית הבר, ומייצרים שמן זית במתקני כתישה פרימיטיביים  מאבן.

 כאן, בדרום הלבנט, החלה אחת המהפכות המשמעותיות ביותר בהיסטוריה האנושית –תרבות שמן הזית. מה שנראה לנו היום כמרכיב בסיסי במטבח הים-תיכוני, וכרכיב מזון משמעותי בעולם כולו, היה אז מוצר חדשני ששינה את אורח החיים של תרבויות קדומות, הוביל לסחר ענף, עיצב את הכלכלה הקדומה והפך למרכיב משמעותי בפולחנים דתיים. 

שני חוקרים מובילים את זיהוי מיקום ותהליך ביות הזית.  פרופ' דפנה לנגוט , החוקרת את התרבות הצמית בעת העתיקה באמצעות אנליזה של פולן , אבקת פרחים ששקעה בשכבות קרקע קדומות והשתמרה היטב, וד"ר אהוד גלילי ארכאולוג ימי העוסק בין השאר בחפירות ההתיישבות הקדומה בחוף הכרמל בעת העתיקה בכפרים שנשתמרו מתחת הים שמפלסו עלה עם השנים.

המחקרים מגלים את הסיפור המרתק של הזית כמלווה את התרבות האנושית החל מהיותו שיח משולב בחורש הטבעי עד לצמח מבוית שגידולו התרחב לאורך אלפי שנים. 

העדויות הראשונות לגידול אינטנסיבי של זית נמצאו בכפר סמיר שבחוף הכרמל. שם, באתר קדום המתוארך לתקופה הכלכוליתית,  כ-6,500 שנה לפני הספירה, התגלו כמויות גדולות של גלעיני זיתים כתושים ופסולת תעשייתית – עדות לכך שהזיתים לא רק נאספו מהבר, אלא עברו עיבוד להפקת שמן. התגלית מצביעה על כך שתושבי האזור לא רק צרכו זיתים אלא החלו לפתח שיטות להפקת שמן בקנה מידה מסחרי, דבר שדרש טכנולוגיות חדשות ומערכות ארגון קהילתיות. 

כבר בשלהי התקופה הכלקוליתית, נצפו עדויות ברורות להתפשטות הזית מדרום הלבנט צפונה. החוקרים זיהו מעבר הדרגתי אך משמעותי – מהסתמכות על עצי זית בר לשתילה ועיבודים מכוונים של בוסתני זיתים, שהפכו בהדרגה למקור תעשייתי חשוב לייצור שמן. 

החידוש שהחל בדרום הלבנט לא נותר בגבולות האזור. המומחיות בגידול עצי זית וטכניקות ייצור שמן נדדו יחד עם תרבויות, סוחרים ומתיישבים, עד שהתפשטו ברחבי הים התיכון כולו. 

סביב 5,600 לפנה"ס, הזית מגיע לכרתים, שם הוא נטמע במורשת המינואית והופך לחלק בלתי נפרד מהתרבות – הן מבחינה חקלאית והן כמוצר דתי ומסחרי. בכרתים נחשפו כדים גדולים לשמן זית בארמונות המינואים, עדות לחשיבותו הכלכלית והתרבותית. 

גידול הזית התרחב לאזורי סיציליה ואיטליה סביב 3,400-3,000 לפנה"ס, תחילה במסגרת המסורת החקלאית האטרוסקית ובהמשך כענף חקלאי מרכזי של רומא העתיקה. שמן הזית הפך לסחורה נדרשת ברחבי האימפריה, עם מערכות מסחר ושיווק מפותחות שהפכו אותו לאחד מהמוצרים היקרים ביותר בעולם הרומי. 

חצי האי האיברי אימץ את תרבות גידול הזית יחסית מאוחר, כאשר הפיניקים, שהקימו מושבות בספרד, הפיצו ידע וטכנולוגיות עיבוד שמן. עד סוף האלף השלישי לפנה"ס, גידול הזית היה נפוץ בספרד, והפך במרוצת הזמן לאחד ממוקדי הייצור המרכזיים בעולם. 

לאורך אלפי שנים, הגליל היה אחד המרכזים החשובים בעולם לייצור שמן זית איכותי.

כבר בתקופות המקראיות, ובמיוחד בימי המשנה והתלמוד, אזור הגליל היה ידוע בכרמי הזיתים המשובחים שלו, ושמן הזית הפך לאחד ממוצרי היצוא המרכזיים של הארץ. 

כיום, לאחר תקופה ארוכה שבה תעשיית שמן הזית בישראל נדחקה לשוליים, ניתן להבחין בתחייה מחודשת של גידול זיתים בגליל. הרחבת המודעות לאיכות ובריאות שמן הזית הובילה קבוצה מתרחבת ועולה של חקלאים "משוגעים לדבר" לפתח את גידול הזית במטרה לייצר שמן זית איכותי במיוחד תוך שימוש בטכנולוגיות חדשות לפעילות החקלאית ולשיפור איכות השמן. 

שמן הזית הגלילי, זוכה להכרה עולמית ומחזיר את האזור למעמדו כמוקד ייצור  של שמן זית איכותי – ממש כפי שהיה בתחילת דרכו של המוצר הזה לפני אלפי שנים. 

כך נסגר המעגל – מהתקופה הפרהיסטורית, דרך המקדשים של יוון ורומא, ועד לחקלאים הגליליים שממשיכים את המורשת העתיקה. שמן הזית, שהיה סמל למסחר, לתרבות ולבריאות, נותר גם היום סמל לחיבור בין עבר להווה, בין אדמה לאדם, ובין המסורת לקדמה.

אנחנו, במשק לביא יוצרים את הסיפור האישי שלנו המשלב שיטות גידול מסורתיות, התמקדות בזן הסורי המקורי ושימוש בטכנולוגיות ייצור מתקדמות המובילות לשמן זית טעים ואיכותי.