בספרד ככלל ובאנדלוסיה בפרט יש כבוד לעץ הזית ולשמן. שמן הזית הוא הרבה מעבר למוצר מזון בסיסי. הוא אורח חיים ותרבות שלמה. מודעות גבוהה לאיכויות, לטעמים וגם לאריזה ולכלי ההגשה. שלמות.

סביב העיר חאאן הנחשבת לבירת שמן הזית העולמית, בין עמקים וגבעות עגולות שוכנות כמה מהעיירות היותר מעניינות באזור. מרכזי העיירות האלו שומרים על צביונן העתיק וכוללים מונומנטים אדריכליים יוצאי דופן ביופיים מתקופת ימי הביניים והרנסנס. וסביבן, עצי זית. רק עצי זית. קצת עצי הדר פה ושם.

במהלך הסיור הגענו לעיירה אובדה (Úbeda) הסמוכה לחאאן. הסיור שתוכנן להתמקד בעולם שמן הזית המקומי התמקד לבסוף במשהו אחר לגמרי – מפגש לא מתוכנן אך מרגש עם עבר יהודי עשיר, לא מוכר ובלתי צפוי.

בין עצי הזית, בתי האבן , הקתדרלות והרחובות הצרים, גילינו שכבות של זהות, כאב ויופי – שכבות של עבר יהודי עשיר שהחלו להיחשף רק בדורות האחרונים. המפגש הזה הפך את כל המסע למשמעותי הרבה יותר, כאילו שמן הזית הוביל אותנו לא רק לעומק הטעם, אלא גם לעומק הזיכרון.

הגענו לרובע היהודי העתיק של העיר אובדה, "Calle del Alcázar" .

הרחובות הצרים המרוצפים באבן, המבנים העתיקים בעלי קשתות האבן, המרפסות הקטנות, והריחות העדינים של יסמין וורדים –התחברו יחד ויצרו אווירה של עולם שאיננו עוד, אך שאיכשהו עדיין חי ונושם מבעד לקירות והאבנים, מסתתר מאחורי כל דלת, כל חומה, כל חצר חבויה.

אובדה הייתה בית לקהילה יהודית חשובה ומשגשגת בימי הביניים, מהגדולות והמשפיעות באנדלוסיה של אותה תקופה. קהילה זו לא הייתה רק קהילה דתית-רוחנית, אלא מוקד אינטלקטואלי ותרבותי שמשך אליו תלמידי חכמים, מדענים, אנשי מסחר ואמנים. יהודי אובדה לקחו חלק מרכזי בתחומי הרפואה – כאשר רבים מהם שימשו כרופאים בחצרות שליטים; בתחום המשפט – הן בתוך הקהילה היהודית והן כמגשרים בין קבוצות שונות באוכלוסייה המקומית; בתחום התרגום – במיוחד במסגרת פרויקט תרגום כתבים מערבית ולטינית לעברית וספרדית; ובתחום הפילוסופיה – בהשפעת ההגות המוסלמית-יהודית של הרמב"ם ובני תקופתו.

העיר אובדה עצמה הייתה צומת של תרבויות והשפעות – יהודים, מוסלמים ונוצרים חיו בה תקופה ארוכה זה לצד זה. בתוך מרקם רב-תרבותי זה, הקהילה היהודית שמרה על עצמאותה המנהלית והדתית דרך מוסדות ה"אלחמה" – מרכז קהילתי שניהל את כל ענייני הקהילה: החל מחינוך הילדים, דרך קופות צדקה ותמיכה בעניים, ניהול בתי דין פנימיים, גביית מסים פנימיים, ועד ייצוג מול שלטונות העיר והכתר הספרדי. הרבנים המקומיים היו אנשי רוח ומשפט, שלעיתים עמדו גם בקשר עם חצרות מלוכה ברחבי ספרד.

יהודי אובדה הצליחו לשמר את זהותם הדתית והתרבותית לאורך דורות, מבלי להסתגר. הם שילבו מסורת עם פתיחות, שמרו על אורח חיים יהודי קפדני אך במקביל היו מעורבים עמוקות בחיי העיר. הם תרמו לכלכלה המקומית, חידשו ביצירה הרוחנית והמדעית, והיו דוגמה חיה לקיום יהודי גאה, פעיל ומשפיע בתוך עולם מגוון ומתוחכם. שמות רחובות, מבנים מסוימים, ושרידים של כתובות בעברית – כולם העידו על עושר קיומם.

בשנת 2007 בעת שיפוץ של מבנה מסחרי נחשף במקרה בית כנסת מהמאה ה- 15, "בית הכנסת של המים" (Sinagoga del Agua),. תגלית מקרית הפכה לצוהר אל העבר.

דלת האבן העתיקה, שמעליה חקוק מגן דוד משמשת כשער למנהרת הזמן התת קרקעית. המתחם כולל מקווה טהרה עתיק, חדר תפילה עם עמודים מעוטרים המזכירים מנורת שבעת הקנים, מתחם עזרת נשים בקומת גלריה, כד חרס לגניזת כתבי יד ומרתף הכולל כדי חרס לאחסון שמן ויין – עדות מוחשית לחיים יהודיים תוססים שנפסקו באחת עם גירוש יהדות ספרד ב- 1492.

משם המשכנו ל- "בית הכנסת של שלמה" Casa Museo Sinagoga de Salomón)) מוזיאון קטן השוכן בבית מהמאה ה-14 ומציג אוסף נדיר של פריטים יהודיים: כיסויי תורה רקומים, כיסא של אליהו מגולף בעץ, חפצי יודאיקה וכלים ששימשו את הקהילה מאות בשנים.

בקהילות האלו, בין סמטאות האבן הצרות פרחה יצירה יהודית של גדולי חכמי הראשונים בתלמוד, פרשנות מקרא ומחשבת ישראל.

קהילות יהדות ספרד נעלמו באחת עם גירוש היהודים בשנת 1492.

בלכתם, הותירו חלל עצום של קדמה, מדעים, מסחר ופעילות ציבורית ענפה.

תושבי העיירות הקסומות האלו מודעים היטב לעבר היהודי החבוי בסמטאות, מדגישים אותו וכוללים את סיפור הקהילות כחלק בלתי נפרד מחוויית הביקור באזור.

לעץ הזית ושמן הזית נגיעות רחבות ועמוקות בתרבות האנושית באגן הים התיכון. במורשת הדתית, בתרבות, בקולינריה. במסע הקצר לחאאן גילינו שכבה נוספת, מיוחדת לנו, מרגשת, הקשר הישיר ליהדות ספרד, כחוויה חיה ונושמת שנוכחת גם באנדלוסיה, ומחברת בין גלי ים הזיתים בספרד לכרמי הזיתים כאן, בגליל.